גיא ( 28) לומד לתואר ראשון, עיתונאות ומדיה חזותית שנה ב' בגריפיט' קולג', בדבלין אירלנד
הספקים עד כה:
עד כה הספקתי לסיים שנה שנייה ולפרסם מספר כתבות במגזין הסטודנטים “גריפיטי”, אשר הניבו לי מועמדות לפרס כתבים ארצי.
יום שגרתי בחיי:
אני קם בבוקר בסביבות השעה 08.00 (הלימודים אינם מתחילים עד השעה 9.30 בודק את אתר Ynet וקורא חדשות מהארץ, מתארגן ויוצא לדרכי. אני מתגורר כ-20 דקות מהקולג’ אשר נמצא על גדות התעלה הדרומית של דבלין, ולכן ההליכה מהירה ונעימה.
ההרצאות מרוכזות עד שעות הצהרים ואז אני וחברי מתפנים לארוחת צהרים במסעדה אשר בקמפוס. המקום דומה יותר לפאב מאשר קפיטריה, והאוכל בו טעים למדי. לאחר עוד כמה תרגולים אחה”צ אני וחברי לכיתה נפגשים לפינט בירה בפאב הסמוך, עד אשר כל אחד מאיתנו פונה לדרכו.
בדרך חזרה לביתי אני בודק הודעות בסלולרי ומגלה שאמא שוב שלחה בין 5-10 הודעות טקסטס כדי לוודא שהכל בסדר ... וכאשר אני חוזר הביתה, אני מתפנה להכין ארוחת ערב. אחרי הארוחה, אני מתעדכן ברכילות האחונה עם שותפי לדירה, ולאחר מכן עושה מספר טלפונים הביתה הו, כמה טוב שיש סקייפ ולאחר מכן מתאמן מעט, לפני שאני סוגר את היום.
למה בחרת ללמוד באירלנד?:
בחרתי ללמוד לימודים אקדמים באירלנד בהמשך ישיר לטיוליי הרבים במדינה. לאחר שחזרתי לבקר באירלנד שוב ושוב, מוקסם מהאנשים ומהאוירה. אירלנד היא מקום נוח מאוד, ובמיוחד עיר הבירה, דבלין. הכל נמצא במרחק הליכה כולל כמה מסעדות מזרח-תיכוניות מצוינות וסטודנטים מהווים חלק בלתי נפרד מהנופך העירוני.
כאשר יש חופשה מהלימודים אפשר בקלות לבלות סוף שבוע בגאלווי או בקורק, או אפילו לקפוץ לפריז או לונדון לסוף שבוע במחיר מצחיק! האירים הם עם נעים הליכות, שמקדם בברכה תיירים וסטודנטים זרים ותמיד שמח לעזור, עם חיוך על השפתיים.
למה עיתונאות ?:
תמיד התעניינתי בלימודי עיתונאות, אך לא מצאתי בארץ מוסד אשר יקנה לי השכלה אקדמית רחבה עם דגש על תקשורת ופוליטיקה בינלאומית. הלימודים כאן מתאפינים בעבודה מעשית רבה אשר מקנה נסיון רב, והם מלאי אתגר ועניין. הלימודים מתנהלים בשפה האנגלית, ועל כן סטודנטים ממגוון מדינות מגיעים לקולג’ על מנת להנות מלימודים גבוהים בשפה בינלאומית.
איך זה להיות סטודנט בארץ זרה?:
להיות סטודנט ישראלי בדבלין זו בהחלט חוויה. אין במדינה הרבה סטודנטים ישראלים, דבר שמעורר לא מעט התעניינות בקרב הסטודנטים האחרים והסגל האקדמי.
הסטודנטים האחרים תמיד מעוניינים לשמוע סיפורים על ישראל, החיים שם והמצב הבטחוני, ואילו המרצים נהנים להעביר הרצאות לקהל סטודנטים רבגוני ממספר מדינות, אשר מוסיף להם ערך ועניין. סטודנטים מכל מדינות העולם לומדים בעיר, ומשאירים את הפוליטיקה בבית, כך שסטודנט כמוני מישראל וסטודנטית מלוב, מסתדרים פשוט נהדר.
הרגע הכי רומנטי:
רוב הרגעים הרומנטים מתרחשים דווקא בפאבים הרבים שנמצאים בכל רחוב בעיר. כל פאב אשר מכבד את עצמו מקיים לפחות שני ערבי סטודנטים בשבוע ומצעא שתיה במחיר מוזל, ובימים אלו הפאבים מפוצצים בבני עשרים ומשהו הרעבים לקצת חברה מהמין השני. בין אם מדובר בחברה ללילה אחד או לזמן יותר ממושך, תמיד ניתן למצוא בסוף הערב בחור מסכן שנאלץ ללות את חברתו הביתה כאשר הוא מחזיק את נעלי העקב שלה בידיו, מפאת הרגלים הכואבות.... זה קצת רומנטי, לא?
הפעם האחרונה שרצית לעזוב הכל:
אין מה לומר, בהתחלה קשה מאוד לעבור לארץ אחרת, ולמרות שעם הזמן מתרגלים למרחק מהמשפחה והחברים, תמיד יש רגעים קשים. זה קורה בעיקר בחגים, כאשר מתקשרים הביתה ושומעים את כולם ברקע, או אפילו בזמן לג המולד, כאשר כל החברים האירים מבלים עם משפחותיהם. הלב נצבט, אבל ממשיכים הלאה... זו חוויה לכל החיים, וזכרונות שתמיד ילוו אותך, גם אחרי שחוזרים לארץ.
הפעם האחרונה שהרגשת כמו בבית:
הממממ... לעולם אי אפשר להרגיש בארץ זרה ממש כמו בארץ ישראל, אבל בחג הפסח האחרון, חשתי תחושה מוכרת, של קרבה וחום אשר היתה חסרה לי. מספר ישראלים המתגוררים בדבלין התכנסו לחגוג יחד את החג, והאוירה היתה חמה ומוכרת. לשמוע עברית, לאכול אוכל יהודי טוב ולשיר יחד גרמו לי תחושה נהדרת, כשאר ראיתי את האחווה הקיימת בין ישראלים בחו”ל.
מה גילית שישראלי בך:
פוליטיקה מזרח-תיכונית היא תמיד עסק מסובך, במיוחד כאשר את מוצא את עצמך מנסה להעביר שיעור על תולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני לאירי שיכור בפאב. יש רגעים כאשר פוגשים אדם שאינו בקיא במיוחד אשר אינו מוכן להקשיב לצד הישראלי, אז מתחילים לחוש כמו שגריר ישראל באירלנד המגן על כבוד המדינה.
החבר הטוב שלך:
חברי הטוב בריאן, הוא ברמן שהרכתי במהלך טיול שערכתי באירלנד לפני שעברתי להתגורר פה. בריאן הפך במהרה לבן משפחה חדש, אח אשר עוזר להסביר את רזי המדינה, הפוליטיקה המקומית, ותרבות הבילויים המקומית הרבה בירה בלעדיו לא הייתי מצליח להתגבר על געגועי הביתה, ולא הייתי מצליח למצוא את דרכי.
המאכל החדש שגיליתי:
כל התיירים שמגיעים לדבלין רוצים לנסות פיש אנד צ’יפס כיון שנהוג לחשוב כי זהו המאכל הלאומי. טעות. מסתבר שבשנת 2008 יש לאירים מאכל מקומי חדש שקוראים לו הלאנצ’בוקס: כמה חתיכות פולקע מטוגנים, מוגשים עם צ’יפס בקופסת כמו של ארוחת ילדים בבורגר ראנץ’, כמובן עם הרבה מלח וחומץ!
המסיבה הכי הזויה:
אחד הפאבים הנחשבים בעיר הוא דווקא פאב הגייז המקומי “הג’ורג” אשר בימי ראשון מלא עד אפס מקום בתיירים, מקומיים וכל מיני אשר באים להנות ממופע מלכות דראג משובח. בניצוחה של מלכת הדראג שירלי טמפל-בר, הערב מציע לצופים מסחק בינגו משעשע, הרבה תחפושות והומור מלוכלך, וכמובן, הרבה בירה. ערבי ראשון בג’ורג’ בם תמיד הזויים, כיוון שלפאב מגיעים כל מיני טיפוסים מוזרים ומעניינים הלבושים במיטב אופנת הטראש.... אבל אין על מלכות הדראג - הלבוש שלהם הזוי, במלוא מובן המילה!
הקללה האהובה עליך בשפה המקומית:
ללא ספק, מדובר במילה Cunt. מדובר בתיאור גס ביותר לחלק גופה המוצנע של האישה, אשר משמש גם ככינוי לאדם שהוא בזוי, נמוך, ופשוט חתיכת זבל. המילה נחשבת כה גסה, עד אשר מספר מקומיים העירו לי על השימוש בה! לא נעים!
הכי מתגעגע בארץ:
אין ספק שמדובר באוכל הישראלי. למרות שניתן למצוא חומוס (או משהו שמתיימר להיות חומוס) בחנויות רבות, עדין לא מדובר בחומוס אמיתי שיש רק בארץ. על טחינה אני חולם בלילה, ואני עדיין ממשיך בחיפושי אחר שווארמה אמיתית!
החלום לעתיד:
אני חולם לסיים את לימודי בהצלחה, ולמצוא עבודה מעיינית בדבלין בתחום למספר שנים. אין ספק שאחזור לישראל תוך מספר שנים, אבל כעת מדובר בחוויה לכל החיים: לפגוש אנשים שונים כל יום, ללמוד להתסדר לבד, לגלות מי אתה ולרכוש כישורים חדשים - אלו הם רק חלק מהדברים אשר הופכים את הלימודים כאן לחלום אשר כבר התגשם.
צור קשרעם גריפיט' קולג'
המדינות 
שימושון 
