טל - פרוייקט זכויות אדם בגאנה

במהלך שהותי בגאנה עשיתי התמחות (בהתנדבות) בתחום זכויות האדם והמשפט 

 לאחר שאתה נמצא תקופה מסוימת בארץ אחרת, ארץ זרה, שאורחותיה ומנהגיה אינם מוכרים לך לחלוטין, ולאחר שבמשך פרק הזמן הזה אתה מתוודע אט-אט, בהדרגה, מתוך למידה וסקרנות, למכניזם שבו הדברים מתנהלים, למניעים ולמאווים שעומדים בבסיס ההתנהגות האנושית באותה ארץ רחוקה, גם אם לא לאורך תקופה ארוכה, אתה עשוי לראות את ארצך שלך, מדינתך, ביתך, עצמך, מזווית ראייה אחרת במקצת, זווית שצל אחר נוצר דרכה, צילו של המקום בו ביקרת ואליו התוודעת. צילו של המקום האחר.

לפני כשבוע שבתי מאותו מקום אחר - גאנה שבמערב אפריקה. ברצוני לשתפכם בכמה ממחשבותַי, תחושותַי ורשמַי בעקבות מסעי זה, שהיה ביקורי הראשון לאפריקה.

במהלך שהותי בגאנה עשיתי התמחות (בהתנדבות) בתחום זכויות האדם והמשפט, במסגרת NGO בשם  Projects Abroad Human Rights Center באקרה בירת גאנה.
מלבד עבודתי, שהיתה חווייתית ומעשירה ביותר ושבמסגרתה גם ביקרתי במקומות רבים מחוץ לאקרה (ברחבי חלקה הדרומי והדרום-מזרחי של גאנה), הזדמן לי גם לטייל באזוריה השונים של גאנה - באתרי טבע נפלאים ובאתרים היסטוריים ותרבותיים מעניינים. הזדמן לי גם לפגוש אנשים מרתקים, הן מבני המקום והן מתנדבים אחרים מכל רחבי העולם.

כמות החוויות עימן אני שב לישראל היא עצומה. תחושת הסיפוק, העשייה והתרומה גדולה לא פחות.

בבואך בשערי אקרה מציפה אותך, מתחתית כף רגלך ועד לקודקוד ראשך, תחושה של הלם מסוים והתרגשות

אחד מיתרונותיה המרכזיים של ההתמחות שעשיתי, בא לידי ביטוי בכך שלאורך שהותי בגאנה התאפשר לי לחוות אותה פחות כתייר ויותר כ"מקומי". גרתי בביתה של משפחה מקומית (אם הבית - אישה קשוחה למדי כבת 80 - התעקשה שהיא mummy no. 2 שלי...). עבדתי מדי יום ביומו במשרד מקומי בחברת מקומיים וזרים, ואני חושב שהצלחתי לחוש את אורח החיים הגאנאי, ואולי אף יותר מכך - את הטבע האנושי המקומי - ממבטו של אדם שהוא חלק מהמקום לתקופה מסוימת ולא מבקר הזר לו לגמרי.

בבואך בשערי אקרה מציפה אותך, מתחתית כף רגלך ועד לקודקוד ראשך, תחושה של הלם מסוים והתרגשות. אתה מרגיש נסער, המום, overwhelmed (מילה המתארת במדויק את התחושה הזו). הכל כה שונה, תוסס, רועש, הומה. מעבר לכך, כבעל צבע עור לבן, בכל מקום בו תפסע, תהיה למוקד תשומת הלב של החולפים על פניך. בעיקר של הילדים, שיצביעו עליך, יושיטו יד, יגעו בך לעיתים ותמיד יקראו לעברך בשמחה "Abroni" (אדם לבן בשפת ה-Twi המקומית). הכיתוב ABRONI מתנוסס בגאון על גבן של חולצות המיועדות לתיירים בבירה אקרה...
האנשים בגאנה ידידותיים וחברותיים עד מאוד, אולם לעיתים החברותיות וההתעניינות התמידית הופכות ללוחצות מדי, שלא להזכיר את הסוחרים והמוכרים ברחוב שעטים עליך ואינם מרפים, ובפיהם תמיד משפט זהה: "חבר שלי!! היות ואתה החבר המיוחד שלי, אתן לך מחיר מאוד מיוחד..."
סוגיית המיקוח בגאנה, שרק עליה אוכל לכתוב חיבור שלם, מתבצעת ביסודו של דבר כך, שברוב הפעמים עליך לחלק את המחיר הנקוב חלקי חמש עד עשר. ורק אז מתחיל המיקוח...

באמצעות גאנה גיליתי את אפריקה. דרך הצפייה בגאנה, צפיתי בכל אפריקה, ובפרט במערב היבשת, עד כמה שהדבר ניתן להאחדה.
אני מרגיש בר מזל שהיתה בידי ההזדמנות לחוות, ולו לפרק זמן קצר, עולם כה שונה וכה מרתק בדרכו היא, שלעיתים התקשיתי להאמין שהוא חלק מעולמנו. אך אין ספק שהוא חלק, ואולי אף הכלל ולא החריג לכלל.
אפריקה באמת ובתמים שונה מכל דבר אחר. היא צבעונית, תוססת, גועשת ושוצפת. חסרת פשרות, עקשנית, אך גם עדינה ומתמסרת. ניזונה מפחדיך ומפרה אותך במין שלווה נינוחה, רב-חושית, רבת-מצבי-רוח, רבת גוונים, קולות, טעמים וניחוחות. לא תמיד הם טעימים לחך, לא תמיד הם ערבים לאוזן, לא תמיד הם נעימים לעין. לעיתים הם שורטים, מחרישים, צורמים, מתריסים.
הם ילוו אותך מהשכמת הבוקר המוקדמת ועד לשכיבתך פרקדן לעת לילה.
עייף, המום, חושש ומצפה. כמהַ לעוד יום שבו צבעי החיים הנפרדים הופכים לעיסה אחת סמיכה ובלתי ניתנת להפרדה. עיסה שהיא תמצית החיים באפריקה, כפי שהם זרמו בעורקי במהלך שהותי בגאנה.

באפריקה קצב החיים הוא אחר. הזמן נע בטמפו משלו, נמרח, נמתח, נוזל, גולש, לא תמיד נוכח כגורם משמעותי, כגורם שיש לתת עליו את הדעת ולהיות כפופים לו, כפי שאנו כה רגילים באורח החיים המערבי שלנו. האדם באפריקה מתאים עצמו לקצב האיטי של הטבע. אין דבר הזר לו יותר מהרעיון המערבי ש"זמן הוא כסף".
 

בגאנה פגשתי באפריקה של הפרא.
הפרא נוכח בכל פינה, מבקש לפרוק עול ולהתפרץ מבעד לקרום הציביליזציה. לעיתים אותו קרום כה דק ושברירי, עד שלא נחוץ מאמץ רב להבקיע אותו באבחה קלה.
פגשתי באפריקה של הצבעים העזים והריחות החריפים. הכל מעל ומעבר, הכל עז, בוהק, לא תמיד מעודן ועדין. הכל נוכח במלוא ממשותו ודורש ממך את מלוא תשומת הלב.
פגשתי באפריקה של הלחות, האבק, החום, הלכלוך ברחובות, הכלבים-זאבים המשוטטים בדרכים והנוהמים בלילות עד שלא תוכל לעצום עין במשך שעות. כלבי הפרא שבעלים להם אַין.

פגשתי באפריקה של ההבטחות הגדולות שרובן לא תקוימנה, לפחות לא בעתיד הנראה לעין.
אפריקה שלא רואה למרחוק, שלא מתכננת דבר לעתיד. אפריקה שהחיים בה הם מן היד אל הפה. חיים היום. רק לסיים את היום.
אפריקה שלא מטפחת את תשתיותיה, שלא אוגרת, שלא חוסכת ברמה הלאומית, שלא משקיעה במחר. שלא משקיעה בחינוך.
זו אפריקה שבה המים זורמים בברזים כמחצית מימות השבוע, שבה הביוב זורם בתעלות בצידי הרחובות, לעולם אינו מכוסה, כפצע פתוח מלא ריקבון שאיש אינו טורח להסתיר.
 

עבודתי במסגרת מרכז זכויות האדם באקרה כללה, מסעות הסברה בקרב קהילות מקומיות ואנשי מפתח בכפרים ובעיירות והעלאת המודעות בקרבם לנושאים שונים בתחום זכויות האדם והמשפט הבינלאומי (בגאנה התוודעתי לתפקידן המכריע של זכויות האדם ככלי רב עוצמה בתחום הפיתוח הרחב יותר), וכן עיסוק בנושאים חוקיים בעלי זיקה מקומית-תרבותית, כגון מנהגי אבלות (שאינם אנושיים כלפי נשים אלמנות, שמצוות למשל לגלח את שיער ראשן ולשתות את מי האמבט בהם רחצו את גופת הבעל המת), אלימות במשפחה, העסקת ילדים, גידול וחינוך ילדים (הזכות לחינוך) והעברת ילדים ממקום למקום. בנוסף, עסקתי בתחומים הנוגעים לדיני העבודה (כגון עבודה מסוכנת במכרות, עיין ערך חילוץ הכורים בצ'ילה בימים האחרונים...) ולדיני המשפחה בגאנה (כגון מצבים בהם האדם נפטר מבלי להותיר אחריו צוואה, אשר נפוצים בגאנה שבה נהוגה מאוד הפוליגמיה).

העבודה התאפיינה בגיוון רב וכללה ימים של מחקר (משפטי בעיקרו) וכתיבה במשרד. במהלכם הרגשתי לא אחת שאני מיישם את שלמדתי במסדרונות האוניברסיטה (הן במסדרונות הפקולטה למשפטים והן במסדרונות המחלקה ליחסים בינ"ל - מבלי לקפח אף אחד ממרצַי היקרים המכותבים למייל זה...). זאת, לצד ימים רבים של יציאה לשטח, איתור וניטור הפרות של זכויות האדם, מסעות הסברה וחינוך (community outreach) וכן הצעת פתרונות וסעדים והפניית הנפגעים לכתובות המוסמכות הרלוונטיות. בחלק מהמקרים, הפרויקטים נעשו תוך שיתוף פעולה עם מוסדות וארגונים רשמיים גאנאיים, כגון משרד המשפטים המקומי, וכן עם גופים בינלאומיים, כגון מטה ה-UNDP (United Nations Development Programme) באקרה. 

התגובות לעבודת השטח היו טובות וחיוביות ברוב הפעמים, אם כי לעיתים חשנו שעלינו לעדן את ההתבטאויות שלנו (הביקורתיות למדי מטבע הדברים) בפני הקהילות המקומיות או לבנות מערך הסברתי שיתקדם "מהקל אל הקשה" וייקח בחשבון את הרגישויות המקומיות, בייחוד בנושאים הקשורים לילדים ואופן גידולם המקובל בגאנה. בחלק מהפעמים, כאשר הקהילות עימן נפגשנו לא היו דוברות אנגלית (שהיא השפה הרשמית היחידה בגאנה), נזקקנו למתורגמן לשפות השבטיות המקומיות. תמיד ניסינו לבנות מערכי הסברה מעניינים ומגוונים כמה שיותר, אשר כללו שימוש באמצעים "דרמטיים", כגון משחקי תפקידים לשם העברת המסר.

אחד הדברים הנפלאים שפגשתי בגאנה הוא האנשים שעבדו לצידי.
מדובר באנשים מכל רחבי העולם, כולם עובדים בהתנדבות, חלקם סטודנטים, חלקם סיימו את לימודיהם, רובם משפטנים או משפטנים-בדרך. בכולם בוער הרצון לתרום, לשנות, להיות חלק ממאמץ אוניברסאלי שהוא למעלה ממדינת הלאום, שבו אין גבולות אלא אנשים, שבו אין מדינות אלא אנושות - שבו זכויות האדם, באשר הן, ממוקמות בפסגת התשתית הנורמטיבית של המאה העשרים ואחת. מאה שבה האתגרים גדולים אך גם האמונה והנחישות אדירים. זהו מאמץ עולמי שבו איש אינו נותר מאחור, אחרת כולם נותרים מאחור.
זו הרוח שנשבה באנשים שפגשתי, למרות הקשיים (והיו לא מעט), למרות החששות, למרות הריחוק מהבית, שהוא הרבה יותר משש-שבע שעות טיסה - לעיתים חשתי שגאנה נמצאת שנות אור הרחק מאחורי המערב. למרות כל אלה, מצאתי אנשים חדורי שליחות, חדורי אמונה, חדורי רצון טוב, שהערך המכתיב את סדר יומם יותר מכל הוא "תיקון עולם".
אין בליבי ספק שההתנדבות באפריקה היתה כה מיוחדת בעיקר הודות לאנשים במחיצתם שהיתי במהלכה.
המאמץ המשותף של בני אדם שונים מכל רחבי העולם, בעשייתם למענה של מטרה משותפת, בהירתמותם לשרת רעיון, הוכיח לי פעם נוספת שכולנו עיוורי צבעים, שעלינו להיות עיוורי צבעים. אין שחור ולבן, אלא צבע אנושי אחד. אדם אחד.

באמתחתי עוד חוויות רבות מספור, אך אני חושב שאסתפק בכך לפעם זו.

אני שב ארצה בתחושות מעורבות. תחושה של סיפוק ותקווה לצד פיכחון כלשהו, שהוא כנראה בלתי נמנע לאחר ביקור באפריקה ומישוש מציאות החיים בה באופן כה בלתי אמצעי. לצערי, נוכחתי לדעת שהמצב בגאנה הרבה יותר גרוע, כמעט מכל בחינה שהיא, ממה ששיוויתי בדמיוני טרם הנסיעה.

גאנה תישאר חרוטה בי עוד זמן רב. גאנה ואנשיה. גאנה ונופיה. גאנה וטבעה רב הפנים, רב הצבעים, רב החושים. גאנה והקסם שטמון בה ובתושביה.
אני שב ממדינה, שהמילה הנכונה ביותר לתארה היא "מורכבות" (והדבר נכון לאפריקה בכלל). הבעיות מורכבות והפתרונות מורכבים לא פחות. אך אני מאמין, כפי שהאמנתי בעבר (ואני מרשה לעצמי לעשות שימוש במשפט של הנשיא פרס), שכגודל האתגרים כך גם גודל ההזדמנויות. זוהי רשותנו, זוהי חובתנו, לאתר את ההזדמנות בכל אתגר ולנצלה. אני מקווה שבעת שהותי בגאנה היה בכוחי לעשות משהו, ולו בזעיר-אנפין, בכיוון זה.

למידע נוסף - פרוייקט זכויות אדם בגאנה