הגעתי לברנו

הסיבה העיקרית שבגללה נשארתי במעונות עד כה היא השותף הסרבי שלי, ג'ורג'י, הלומד מוזיקולוגיה ומשקיע רוב זמנו בשירה, בנגינה על גיטרה ובשיחות סקייפ ארוכות עם חברה שלו.
וגם שותף המקלחת שלנו, בחור סרבי מעולה, הפך להיות סיבה להישאר. נעשינו שלושה חברים טובים הפרושים בשני חדרים.

חשוב לי לציין שמדובר במעונות הספציפיים שלי. רוב הסטודנטים לרפואה משויכים למעונות אחרים כמו וינארסקה, שם קיימים חדרים אמנם ישנים, אך בעלי מקלחות, שירותים ומטבחון.

סליחה, יש פה מישהו?
התוכנית בשפה האנגלית ללימודי הרפואה מאגדת בחובה אנשים מכל העולם, ומכאן מגוון הקשרים המעניין שנוצר. אפשר למצוא בפקולטה סטודנטים מיוון, קפריסין, ערב הסעודית, אנגליה, אירלנד, פורטוגל, ארה"ב, טייוואן, שוודיה, נורבגיה, ישראל ועוד.
מרבית הסטודנטים הם נערים צעירים שרק סיימו את לימודי התיכון. לחלקם אפילו לא מלאו 18 שנים עם תחילת הלימודים. יחד עם זאת תמיד אפשר למצוא חבר'ה בוגרים יותר, שסיימו תואר ראשון או ראו קצת עולם בטרם החלו ללמוד. באופן טבעי, מרקם היחסים בינינו צמוד יותר מאשר הצעירים.  
 
שלום כיתה א'
שנה ראשונה היא בין השנים הפחות קלות לסטודנטים חדשים, בעיקר בגלל העובדה שהיא הראשונה, ויש לא רק להתמודד עם הלימודים האינטנסיביים אלא גם להסתגל לחיים החדשים בסביבה החדשה.
בסמסטר הראשון לומדים לטינית, צ'כית, אנטומיה, כימיה רפואית, ביולוגיה, ביופיסיקה ועזרה ראשונה.
כמו כן, במהלך השנים הראשונות הסטודנטים נדרשים להשתתף לפחות בשני קורסי חינוך-גופני. ניתן לבחור בקורסים מטורפים כמו סקי, סנובורד, שחייה, כדורגל, אירובי, חדר-כושר וכו'.
למזלי האישי, לימודיי הקודמים סייעו לי בקבלת פטור מלא מכימיה ופטור חלקי מעזרה ראשונה.
הלימודים אינטנסיביים וקשים אבל גם מספקים כשמקבלים ציונים טובים בהתאם להשקעה, ומספקים בעיקר כשעושים הפסקה ונהנים מהעיר (מסיבות, פאבים, בריכות-שחייה מפנקות וכו').

טכס פתיחת לימודים
בתחילת שנת הלימודים הראשונה מתקיים טכס קבלת פנים לסטודנטים החדשים, Matriculation, בו כולם מגיעים מחולפים ומעונבים להיכל טקסים רשמיים. כל הסטודנטים, מול סגל הדקנאט, נקראים בשמם בזה אחר זה ונשבעים להוות דוגמא ומופת להיות סטודנטים טובים (סטייל טקס השבעה בצבא). בשורה התחתונה, מדובר באירוע אליטיסטי חסר פשר ממשי, אבל מהווה תירוץ מצוין להיראות רשמיים בחליפות.